כולם ביקשו להגיע אל הכותל המערבי. הסמח"ט כבר היה מוכן להתקדם ראשון, אך מוטה ביקש ממנו להמתין. הוא הבטיח ליורם זמוש להיות המוביל. מכיוון המדרגות המזרחיות רצו ועברו כמה חבר'ה, ואחריהם הגיע גם זמוש. הם היו מתחבקים, זועקים, נבוכים, טופחים איש לרעהו על הכתף, צוחקים, זועקים ושוב מתחבקים. זמוש בדק אם הדגל במקומו והחבורה נעלמה לכיוון הכותל. מוטה נשען על אחד הקירות וחש כאילו הגיע הביתה. אל קץ המאוויים. שמות היסטוריים התערבו בזיכרונו: הר הבית, הר המוריה, אברהם ויצחק, בית המקדש, מכבים, בר כוכבא, רומאים ויוונים. אנחנו בהר הבית, הר הבית שלנו! עיני העומדים למטה לא שבעו מראות את המראות והיו עוברות על כל אבן בקירות המסגד ומקיפות אותו מכל צד, על הפיתוחים, אבני הפסיפס, הערבסקות הצבעוניות, על השערים ובימות האבן ובאר הרחצה שבאמצעה הרחבה, בין שני המסגדים, על ראשי הירח וכדורי הזהב. כוח הסמח"ט מגיע לכותל המערבי. דגל ישראל מתנוסס על הכותל המערבי. חיבוקים, נשיקות, שתיית לחיים! צנחנים נשפכים במדרגות הצרות. הרגלים יורדות והעיניים עולות ומסתכלות מעלה. הצנחנים בוכים
מתוך שער האריות
No comments:
Post a Comment