כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו (תזריע יג,מו).
בפסוק זה יש לכאורה כפילות, ראוי היה יותר טוב להכתב "טמא הוא - בדד ישב", אם כן המשך הכתוב "מחוץ למחנה מושבו" - למה לי?
ויש לבאר, שידוע הוא שהנגעים באים בעוון לשון הרע, ולכן המצורע לוקה מידה כנגד מידה: הוא שגורם פירוד בין איש לאשתו ובין אדם לחברו - יהיה עתה פרוד ומנותק מאשתו וידידיו.
לאור זאת מובן היטב יותר לשון הפסוק, התורה באה להדגיש לנו שהמצורע נענש במידה כנגד מידה, הוא גרם פירוד בין אדם לחבירו, לכאן כאת "מחוץ למחנה מושבו" - הרחק ממקום הישוב של חביריו. ואל יחשוב אותו אדם אשר בו הנגע, שיכול הוא להזמין את אשתו להיות עמו מחוץ למחנה להפיג את בדידותו; עליו לשבת "בדד" - לגמרי, שהרי בזמן שדיבר לשון הרע הפריד גם בין בעל לאשתו, לכן עליו לחוש את הטעם של בעל הנאלץ להפרד מאשתו, ובכך ימנע מלדבר שוב לשון הרע. ולכן כותבת התורה את שני התנאים האמורים: "בדד ישב" - בלא אשתו, "מחוץ למחנה מושבו" - בלא ידידו
בפסוק זה יש לכאורה כפילות, ראוי היה יותר טוב להכתב "טמא הוא - בדד ישב", אם כן המשך הכתוב "מחוץ למחנה מושבו" - למה לי?
ויש לבאר, שידוע הוא שהנגעים באים בעוון לשון הרע, ולכן המצורע לוקה מידה כנגד מידה: הוא שגורם פירוד בין איש לאשתו ובין אדם לחברו - יהיה עתה פרוד ומנותק מאשתו וידידיו.
לאור זאת מובן היטב יותר לשון הפסוק, התורה באה להדגיש לנו שהמצורע נענש במידה כנגד מידה, הוא גרם פירוד בין אדם לחבירו, לכאן כאת "מחוץ למחנה מושבו" - הרחק ממקום הישוב של חביריו. ואל יחשוב אותו אדם אשר בו הנגע, שיכול הוא להזמין את אשתו להיות עמו מחוץ למחנה להפיג את בדידותו; עליו לשבת "בדד" - לגמרי, שהרי בזמן שדיבר לשון הרע הפריד גם בין בעל לאשתו, לכן עליו לחוש את הטעם של בעל הנאלץ להפרד מאשתו, ובכך ימנע מלדבר שוב לשון הרע. ולכן כותבת התורה את שני התנאים האמורים: "בדד ישב" - בלא אשתו, "מחוץ למחנה מושבו" - בלא ידידו
This is taken from פניני הבן איש חי
_
No comments:
Post a Comment